<h1>ארחות חיים הלכ' שבת סימנים רכ"ד—רכ"ו</h1>
<h2>דף ד.</h2>
הזורק חפץ מר"הי לר"הי ור"הר באמצע אע"פי שעבר החפץ באויר ר"הר פטור והוא שיעבור למעלה מג' אבל אם עבר בפחות מג' סמוך לארץ ונח ע"ג משהו אע"פי שנעקר או נתגלגל ויצא לר"הי שניה הרי הוא כמי שנשאר בר"הר וחייב. וכן הדין למי שזורק מר"הר לר"הר שניה ור"הי באמצע עבר החפץ בפחות מג' סמוך לארץ ונח ע"ג משהו אע"פי שחזר ונתגלגל לר"הר שניה הרי הוא כמי שנשאר בר"הי וחייב. ושני ר"הר מצטרפין לד' אמות. המושיט מר"הר לר"הי שבצדו באויר ר"הר אפי' למעלה מי' חייב שכן היתה עבודת הלויים במשכן בד"א כשהיו שתי ר"הי באורך ר"הר אבל אם היו ב' רשויות בב' צדדין מר"הר והושיט מרה"י זו לר"הי שנגדו פטור. כתב הר' בעל ההשלמה ז"ל דב' בתים בשני צדי ר"הר אם היה חלון או גזוזטרא מזו כנגד זו מותר לזרוק מזו לזו ודוקא כשהיו שתיהן משלו ולמעלה מעשרה שזורק במקו' פטור ודווקא נמי במכוונת זו כנגד זו אבל אי הוה חד מעלאי וחד מתתאי לא דלמא נפיל ואתי לאתוי אבל בכלי חרס או זכוכית מותר מפני שהן משתברין ואין לחוש לאתויי וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפט"ו ואם היו של ב' בני אדם אסור אא"כ עירבו ואפי' בבגדים ואוכלין מותר לזרוק. וזריקת ד' אמות בר"הר הלכתא גמירי לה ואף על גב דלא הוי לא הכנסה ולא הוצאה מ"מ מתולדה דהוצאה היא נחשבת ויש כותבין טעם לדבר לפי שד' אמות הסמוכות לאדם הן רשותו בכל מקום הלכך כשזורק לסוף ד' הוא מוציא מרשות לרשות עכ"ל.
<h2>דף צז.</h2>
הזורק חפץ מר"הי לר"הי ור"הר באמצע אע"פי שעבר החפץ באויר ר"הר פטור והוא שיעבור למעלה מג' אבל אם עבר בפחות מג' סמוך לארץ ונח ע"ג משהו אע"פי שנעקר או נתגלגל ויצא לר"הי שניה הרי הוא כמי שנשאר בר"הר וחייב. וכן הדין למי שזורק מר"הר לר"הר שניה ור"הי באמצע עבר החפץ בפחות מג' סמוך לארץ ונח ע"ג משהו אע"פי שחזר ונתגלגל לר"הר שניה הרי הוא כמי שנשאר בר"הי וחייב. ושני ר"הר מצטרפין לד' אמות. המושיט מר"הר לר"הי שבצדו באויר ר"הר אפי' למעלה מי' חייב שכן היתה עבודת הלויים במשכן בד"א כשהיו שתי ר"הי באורך ר"הר אבל אם היו ב' רשויות בב' צדדין מר"הר והושיט מרה"י זו לר"הי שנגדו פטור. כתב הר' בעל ההשלמה ז"ל דב' בתים בשני צדי ר"הר אם היה חלון או גזוזטרא מזו כנגד זו מותר לזרוק מזו לזו ודוקא כשהיו שתיהן משלו ולמעלה מעשרה שזורק במקו' פטור ודווקא נמי במכוונת זו כנגד זו אבל אי הוה חד מעלאי וחד מתתאי לא דלמא נפיל ואתי לאתוי אבל בכלי חרס או זכוכית מותר מפני שהן משתברין ואין לחוש לאתויי וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפט"ו ואם היו של ב' בני אדם אסור אא"כ עירבו ואפי' בבגדים ואוכלין מותר לזרוק. וזריקת ד' אמות בר"הר הלכתא גמירי לה ואף על גב דלא הוי לא הכנסה ולא הוצאה מ"מ מתולדה דהוצאה היא נחשבת ויש כותבין טעם לדבר לפי שד' אמות הסמוכות לאדם הן רשותו בכל מקום הלכך כשזורק לסוף ד' הוא מוציא מרשות לרשות עכ"ל.
